הנכס על שטח של 3 דונם ברחוב יוחנן הסנדלר באזור התעשייה המזרחי של העיר, שימש מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת כמפעל לעיבוד עורות.
שלושת המחזיקים היו האחרונים מתוך קבוצה של גורמים פרטיים שעשו שימוש בשטח של כ-28 דונם בבעלות עיריית כפר סבא. המחזיקים סירבו לפני כ-20 שנה לחדש את חכירת המשנה מהעירייה ולשלם עבורה, והמשיכו להחזיק בקרקע הציבורית.
בשנת 2001 הסתיימה חכירה בת 49 שנים, לטענת העירייה כחמש שנים קודם לכן החלה ליצור קשר עם החוכרים כדי להסדיר איתם את המשך ההתקשרות. לגבי השלושה שמולם התנהלה כעת העתירה, טענה העירייה כי הם לא השיבו לפניותיה.
שנת 2016, עתרו 3 מהמחזיקים בקרקע נגד החלטת העירייה שלא לחדש להם את הסכם החכירה, ודרשו כי תינתן להם זכות לחכירת משנה בפטור ממכרז.
בשנת 2017 החליטו העותרים לחזור בהם מהעתירה, והגיעו להסכם שבמסגרתו הוחלט כי יפנו את הקרקע עד שנת 2018, ובתמורה העירייה לא תדרוש מהם דמי שימוש על הקרקע. אלא שכאשר הגיע מועד הפינוי, המחזיקים התחרטו שוב וביקשו לבטל את פסקי הדין בעניינם בטענה שהופעל עליהם לחץ כבד לסגת מהעתירה מחשש שיידרשו לשלם דמי שימוש בגובה 15 מיליון שקל. מנגד, טענה העירייה כי יש לדחות את התביעה על הסף מאחר שלא הופעל עליהם כל לחץ ואין בסיס לטענות או ראיות חדשות.
השופט עוז ניר נאוי, מבית המשפט המחוזי מרכז, דחה את טענותיהם של התובעים על מצגים כוזבים של העירייה, מתח ביקורת על התנהגות המחזיקים בקרקע, וחייב כל אחד מהם ב-35 אלף שקל (סה"כ 105 אלף שקל) בגין הוצאות ושכר טרחה לעורכי הדין של העירייה. את העירייה ייצגה עו"ד מיכל רומנו ברטהולץ, ממשרד שרקון, בן עמי, אשר ושות'.
